חשבתם פעם למה אנחנו כל כל חסרי בטחון כאשר זה נוגע ביצירות שלנו
ואם אני אגיד לכם למה זה קורה , זה יעשה את זה יותר קל?? ממש לא
פחד הוא מרכיב מאוד חשוב שבזכותו אנחנו כאן היום
המנגנון הזה של פחד עזר לשמור על האנושות בחיים
כאשר אנחנו פוחדים להתקרב לחיות מפחידות ומסוכנות אנחנו נשארים בחיים
אבל אנחנו לא נולדים עם המנגנון הזה, המנגנון הזה נרכש עם הזמן
ילדים קטנים מאוד לא מפחדים מכלום , אלא אם ההורים שלהם יכניסו בהם פחדים, או שהם למדו בדרך הקשה שלקפוץ על הספה אפשר לפתוח שפה, או ראש ואז יהיה כואב ולא נעים ואחרי זה בבית ספר כאשר העניין החברתי הוא מרכז החיים וכל מה שהילד רוצה זה להשתלב, הוא מבין שלא טוב להיות חריג כי יצחקו עליך או לא ירצו לשחק איתך וכו
וכך המוח זוכר את כל החוויות הלא נעימות ושומר עלינו בכל מחיר מטעויות כאלה בעתיד, אלא אם כן אנחנו נלמד אותו להתגבר על זה ונראה לו שלהיות חריג זה טוב ולא מסוכן וגם לא מתים מזה
יש ילדים שמשלימים עם זה בגיל צעיר מאוד, ולא מחכים לגיל 30 או 40 עם זה.
פעם קינאתי בילדים כאלה אבל אחר כך הבנתי שלכל אדם יש תפקיד בחיים, ולכל אחד יש את החיים שעליו לחיות ולחוות
ואני רואה את הדבר הזה על הילדים שלי, והייתי רוצה שהם יהיו מרדנים יותר במערכת, אבל הם לא כאלה וגם המערכת חזקה מאיתנו כי מי רוצה להיות החריג הזה שיושב בשולחן מיוחד או ננזף על ידי מנהלת או מחנכת או על ידי מישהו, אף אחד הרי לא מעודד התנהגות מרדנית בבית ספר
אבל בלי אותם ילדים מרדנים לא היינו מתקדמים לשום מקום, כי אף אחד לא היה מעז לשבור חוקים ולצאת מהקופסא, משהו שהיום מאוד מוערך במקומות עבודה מסויימים, אבל לא בבית ספר ובמיוחד לא בבית ספר יסודי או בגן
אז אני רוצה להגיד לכם שעליכם להרגיש את הפחד, לחוש אותו, להתידד איתו ולעשות את הדבר שאתם חולמים עליו , תגידו לעצמכם שגם ככה זה יצא גרוע , אבל העיקר שהוא יצא וילך לטייל בעולם כי ברגע שיצא אחד יבואו אחריו עוד ועוד והם יהיו קצת יותר טובים ועוד יותר טובים עד שלבסוף הם יהיו מעולים שיפתיעו אתכם אפילו , ואולי לא כי אחרי כל הדברים הגרועים חייב לצאת משהו , טוב
תגובות